שם יהו''ה
שם יהו''ה הוא כינוי שמו העיקרי של הקדוש־ברוך־הוא בתנ"ך,
והמוגדר בהלכה כקדוש ביותר.
כמו כל שבעה השמות הקדושים של הקדוש־ברוך־הוא, אין למחוק אותו מרגע שנכתב (שעל כן נזהרים וכותבים במקומו ה', ד', יי או הוי').
אך בעוד את השמות האחרים מותר לבטא בהקשרים מסוימים, כמו באמירת פסוקים מפורשים או ברכות, את שם יהו''ה אין להגות כלל בשום מצב. כאשר רוצים לאמרו במסגרת פסוק או ברכה, אומרים במקומו את שם אדנות ("א־דני"), וכאשר רוצים לאומרו סתם נהוג לומר פשוט "השם".
המקרה היחיד בו נהגה שם הויה בקול רם הוא על ידי הכהן הגדול בשעה שבית המקדש בנוי: רק האיש הקדוש ביותר במקום הקדוש ביותר יכול לבטא את השם הקדוש ביותר (הכהנים הרגילים היו מבליעים את השם בברכת כהנים). גם כאשר מונים את ארבע אותיות השם נהוג לבטאם בשינוי, כך: יוד קֵיי וָאו קֵיי.
אחד הכינויים המרכזיים של שם הויה הוא "שם בן ארבע", וזאת משום היותו מורכב מארבע אותיות (זו גם משמעות כינויו בעולם הנוצרי, Tetragrammaton – חיבור של המלים היווניות tetra, ארבע, ו־grammos, אות). לפי הקבלה, כל אחת מארבע אותיותיו של שם הויה מייצגת מערך מסוים של רעיונות, דימויים ואיכויות, היוצרים יחדיו את התבנית היסודית ביותר של ההוויה. ארבע האותיות משקפות את ארבעת המישורים הבסיסיים ביותר של המציאות, כאשר היחסים ביניהן שבים ומשתקפים בתוך כל אחד מהמישורים אין־ספור פעמים, כבמעין פרקטל ...
הרב יצחק גינזבורג וניר מנוסי
מתוך הספר איחוד התורה והמדע
Commentaires